התחלתי לעוף


בדיוק החודש לפי שנה הסתכלתי על הכל ממעוף הציפור, וזה העיף אותי למחוזות חדשים. אני רוצה לספר את הסיפור הזה כדי להבין טוב יותר מה קרה לי. לבדוק האם יש בסיסמאות על הגשמה עצמית, אלו המתפרסמות חדשות לבקרים בפייסבוק ובעיתוני הנשים, משהו מן האמת.

הייתי אופטומטריסט שכיר באותה תקופה. התייחסתי לבדיקות ברצינות ובמסירות וביצעתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר. להתלונן הרבה לא היה על מה. המקום היה נעים והצוות טוב, ובכל זאת היה ברקע איזה טרטור חרישי שלא נתן מנוח. לא ידעתי מה מקורו, אבל הרי תמיד משהו לא מספיק לנו. אנחנו רוצים יותר  – כסף, הערכה, הגשמה, זמן עם המשפחה.

ברגע מסוים הבנתי שאני צריך שינוי  ושבתור התחלה אני צריך לקום ולעזוב. ומה הלאה? לא ברור. תהיה תקופת אבטלה קצרה ולאחריה אצטרך להמשיך בחיפוש. עבדתי כמקובל חודש נוסף. רצה הגורל וביום שישי האחרון לעבודתי נכנס אלי אדם לבדיקת ראיה. מאותו אדם קיבלתי מתנה.

במהלך הבדיקה שאלתי אותו כמנהגי, אילו צרכים ראייתיים מיוחדים יש לו. הוא סיפר, כי למרות ליקויי הראיה שלו, הוא מחזיק היום ברשיון טיס ובמטוס פרטי. באופן אישי הנושא עניין אותי מאוד ושאלתי עוד ועוד שאלות. הוא ראה את הניצוץ בעיניי והציע לי להצטרף אליו לטיסה למחרת, בשבת בבוקר. גייסתי את כל הספונטניות שבי, דחיתי את ההצעה לטיול עם חברים ונעניתי להצעתו בשמחה.

אני עף

בבוקר שבת הרמתי טלפון לחבר החדש שלי, לוודא שמזג האויר טוב ושיש אישור להמריא – הכל בסדר, רק תגיע. איזו התרגשות. יצאתי אליו, וכל הדרך חשבתי על כך שאני הולך להמריא במטוס אולטרא לייט. בדרך כלל לא קורים לי נסים כאלו, אבל הפעם כן. הפעם חשוב לראות את הכל מלמעלה.

קיבלתי הסבר מעמיק על המטוס ועל עקרונות התעופה. הטייס שלי התנצל על כך שהוא מאריך בדברים, אבל  אני כל כך אוהב הסברים, רציתי לדעת עוד ועוד ושרק לא ייגמר לי הרגע הזה. מתיישבים בכיסא, אוזניות ומיקרופון, מניעים, אישור ממגדל הפיקוח הקרוב  – מ מ ר י א י ם ! ! !

במהלך הטיסה כולה דיברנו ודיברנו. לי היו המון שאלות ולטייס שלי היו סבלנות ורצון לשתף. טסנו כחצי שעה, במהלכה החזקתי גם אני בהגהים ושלטתי בגובה ובכיוון. נחתנו להפסקת קפה וסנדויץ' ולאחריה חזרנו לאויר. שוב ממריאים, עושים סיבוב מעל עמק האלה. מלמעלה הכל נראה אחרת. עוד ועוד רגעים קסומים באויר, שאלות ותשובות, סקרנות וידע. בסוף נחתנו ונפרדנו לשלום.

רק היום, שנה אחרי הטיסה, חצי שנה לאחר פתיחת הקליניקה שלי, אני מבין כמה כח ותובנות נתנה לי אותה טיסה. יתכן שההתבוננות הזו מלמעלה שינתה לי את זוית הראיה. היום אני מחזיק בהגהים, לא נותן לרוח לקחת אותי כרצונה. אני יוצר חברויות ומנסה ללמוד מהן, לא פוסל הזדמנויות ושומר על ראש פתוח. אז לא הבנתי זאת והיום זה כאילו מונח לפניי בצורה ברורה וקריאה.

אז כן, אני חי היום את אותן סיסמאות. אני מגשים את עצמי, אני נהנה, אני עף, ונראה לי שהגיע הזמן להתקשר לטייס שלי ולתאם עוד המראה.

מוזמנים להגיב

comments